<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן קפ"ב</h1>
<h2>דף סט:</h2>
מצורע מטמא משכב ומושב (מטמא) [לטמא] אוכלין ומשקין אבל לא לטמא אדם וכלים. דהא אמרי' באלו דברים במסכת פסחים [ס"ז ע"ב] מאי חומרא דזב ממצורע שכן עושה משכב ומושב לטמא אדם וכלים מה שאין כן במצורע דמצורע לא מטמא אלא אוכלין ומשקין כדמוכח בשילהי נידה דקתני הזב והזבה והמצורע והיולדת מטמאין במשא עד שימוק הבשר. ומפרש בגמ' מאי משא (אלימ') [אילימא] משא ממש כדין משא אטו מת מי לא מטמא במשא כדין משא כגון אדם הנושא את המת אע"פ שהוא מאהיל עליו ולא נוגע. אלא באבן מסמא. ש"מ דמצורע משכב ומושב אית ליה. וצריכין אנו לפרש דלאוכלין ומשקין כי היכי דלא תיקשי ההיא דפסחים. ולהכי נקט אבן מסמא שאינה לטומאה חמורה אלא לטומאה קלה. וכן נמי בפר' דם נידה קפריך מה היא מטמאה באבן מסמא אף (מדרסה) [מדוה] מטמאה באבן מסמא. וכמו כן הכא נקט אבן מסמא שהיא לטומאה קלה דהא מטומאה חמורה אפקיה בריש האי שמעתא. וכן נמי בפר' ר' עקיבא גבי ע"ז מיירי באבן מסמא לפי שטומאת ע"ז מדרבנן היא וקלה היא לגבי טומאת אדם וכלים. אבל לגבי טומאת אוכלין ומשקין החמירו בה. ודוק ותשכח דכל היכא דאיכא למימר משכב ומושב [קורא] למדרס אבן מסמא היינו משום שאין באותו מדרס אלא טומאה קלה כדין בועל נידה שמדרסו אינו מטמא אדם וכלים.
